הכל יכול להשתנות. גם אתה.
גורמים רבים משפיעים על חיינו. האופי, היכולות, הכוחות, המיומנויות. האם הגורמים האלו הם התכונות שלנו או המצב שלנו?
על פי פוירשטיין, נכון להתייחס לכל הגורמים האלו כאל מצב, לא תכונה. תכונה זה מאפיין קבוע, לא משתנה, ואילו מצב- מתאר התרחשות במקום מסוים או בזמן מסוים. כלומר, זה משהו שניתן לשינוי. אם ישתנה הזמן או המקום, ההתרחשות יכולה להיות שונה.
מצא את ההבדלים:
"אני לא מצליח לקום בבוקר"
לעומת "אני לא מצליח לקום בבוקר בימים שבהם הלכתי לישון מאוחר"
"אני לא מצליח במבחנים"
לעומת "אני לא מצליח במבחנים ביום ראשון"
רגע רגע, תגידו, זה לא סתם תירוץ? כמו טענת הרקדן שהרצפה עקומה, אכלו לי, שתו לי…
אכן, אחת הפונקציות בשלב הקלט מדברת על זיהוי גורם קבוע . חשוב לדעת להבחין בין משהו שהוא תלוי מצב לבין משהו שהוא קבוע, תכונה.
התעלמות עיקבית מגורם קבוע, לחשוב שהסיבה לכישלון היא המצב בלבד, לא אני, זה לא ראייה אופטימית של המצב, אלא תירוץ.
איך אפשר להבחין בין הראייה האופטימית של:
"לא הצלחתי במבחן כי הוא היה ביום ראשון"
לבין התירוץ:
"לא הצלחתי במבחן כי הוא היה ביום ראשון"?
ההבדל הוא בנכונות ובניסיון לשנות את הגורם המפריע.
אם אגש תמיד למבחנים ביום ראשון, כנראה שזה תירוץ.
אם אשנה את יום המבחן שלי- זה מעיד כי האמירה שלי באמת מכוונת לשינוי, ולא לתירוץ.
האמונה שהאדם הוא יצור משתנה נותנת את הכוח והרצון לנסות עוד ועוד אפשרויות, לבדוק עוד מצבים, עוד דרכים.
איך מתווכים את הרעיון הזה שהאדם הינו ייצור משתנה?
לעורר את תשומת לב הילד למקרים בהם חל שינוי באנשים, חל שינוי בכם, חל שינוי בו.
להראות לו הבדלים בהתנהגויות שונות של אותו האדם. בהישגים שונים של אותו האדם.
בתהליך שינוי האדם מוותר על משהו שהיה, מוותר על משהו מוכר. כדי לצלוח תהליך כזה בשלום יש צורך בתמיכה, בתחושה שמישהו הולך איתך, אתה לא לבד.
את זה אפשר לתת לילד.
לדמיין שינויים, לפרט אותם, להרחיב את התמונה בנוגע אליהם. כל אלו עוזרים לעבור תהליך השתנות בשלום, ומפחיתים את החשש משינוי. ללא החשש, האדם נהנה להשתנות, שואף לכך.
