ההבנה שלכל בעיה ישנם מספר פתרונות היא השלב הראשון בחיפוש אלטרנטיבה אופטימית. מי שלא מודע לכך שקיימות מספר דרכים לפתרון, לא יתעסק בבחירת דרך מסוימת, אלא יפעל בדרך שנראית לו הדרך היחידה.

רק לאחר שיהיה מודע לכך שיש כמה דרכים, יתלבט באיזו דרך לבחור. איך האופטימיות נכנסת לכאן? הרי השיקולים אמורים להיות רציונליים, ואופטימיות, כידוע, זה לא מהלך רציונלי…

אופטימיות זוהי השקפת עולם הרואה את העולם כמקום חיובי, שהדברים המתרחשים בו בסופו של דבר קורים לטובה.

הפסימים רואים את העולם כמקום שלילי.

המציאות מראה לכולם, לפסימים ולאופטימים, כי העולם הוא לעיתים חיובי ולעיתים שלילי. כך ששניהם צודקים…

אם כן, למה לבחור בצד האופטימי? כי האופטימיות משפרת את רווחתו הפסיכולוגית של האדם, את הערך העצמי שלו ואף את מצבו הבריאותי. סיבות מספיק טובות?

ויש עוד סיבה אחת, והיא השיפור הקוגניטיבי שהאופטימיות גורמת לו:

אדם עומד מול בעיה, למשל נתקע לו הרכב בחולות.  הכיוון הפסימי יכוון אותו להתייאש, לא לנסות שום דרך, כי ממילא שום דבר לא יילך.

האופטימי יאמין כי בודאי הוא יצא מהצרה הזאת, אבל איך?  אולי ימצא מקל רחב שיעזור לו, אולי יסובב את הכיוון…האמונה שהוא יצליח תמריץ אותו לפעול, לחפש פתרונות שונים, להיות יצירתי, להעלות כמה וכמה רעיונות לפתרון המצב.

לכן יש משמעות וחשיבות לחיפוש אלטרנטיבה אופטימית. לנסות ולחפש פיתרון שהוא טוב, או לפחות הכי טוב מבין האפשרויות.