הקראה לבני 5-6

בגיל הזה חלקם כבר קוראים. רובם עוד לא.

גם לילד שקורא- אפשר ורצוי להמשיך להקריא. ההקראה משכללת את הקריאה שלהם, מאפשרת לחשוף אותם לרמת ספרים גבוהה יותר מיכולת הקריאה שלהם. ההקראה מאפשרת סתם להתענג על שמיעת סיפור טוב. ילד שקורא אפשר לקרוא איתו ביחד, לסירוגין, פסקה הוא פסקה אתה. זה טוב לשמוע אותו קורא. אל תעירו, אל תהיו שיפוטיים. אם מצאתם שגיאה בקריאה שלו, לא חייבים לתקן על המקום. תשמרו את התיקון לזמן אחר. אל תהרסו את רצף הקריאה שלו!

בגיל הזה הסיפורים מורכבים יותר, הילדים מפתחים טעם אישי, בוחרים ג'אנר, מודעים למילים לא מוכרות ויודעים לבקש פירוש.

הקראה לבני 3-4

אזהרה!

אם הרגלתם את הילדים שלכם מגיל צעיר לקריאת ספרים, עכשיו הם מכורים! תתכוננו לסבבים ארוכים יותר של קריאה…

בגיל הזה הדמויות שבסיפור יותר משמעותיות עבורם. הם מגיבים אליהן, מעירים להן, מייעצים להם. אל תיבהלו כשהם נהנים כשקורה משהו רע לדמויות. הם מכירים את הסיפור בע"פ, יודעים שיש סוף טוב. (הג'אנר של סוף רע עוד לא נפוץ בספרות לגיל הזה) לילד יש מערכת רגשית משוכללת שמחפשת איזון בין אדישות להזדהות. מצד אחד הם מנסים ללמד את עצמם לשמור על מרחק מהשני ומצד שני הם חשים מה שעובר עליו, מה הוא מרגיש. קריאת ספרים היא הזדהות מצוינת להתאמן על המהלך החשוב הזה. כאשר הדמות בספר סובלת, אתה לא אמור להחלץ לעזרתה. הקורא יכול לנוע בין רחמים לבין ריחוק בלי להרגיש יסורי מצפון. אל תהרסו את זה בצדקנות יתר ובדרישה להגיב בצורה 'נכונה'.

הקראה  לקטנטנים

באיזה גיל אפשר להתחיל?

מהרגע שהילד מגלה עניין בספר. לפני כן זה הזמן לדיקלומים ושירים. שימו לב מה קורה לכם כשאתם מדקלמים – האינטונציה משתנה, אתם הופכים להיות קצת תאטרליים, אתם מנסים ליצור שיתוף פעולה עם הילד, שישלים מילים, הברות.  זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו מקריאים סיפור! הדקלום הוא 'האח הצעיר' של הספור, מרגיל את הילד לטקסט 'מחייב', שגבוה קצת יותר משפת הדיבור, שיש לו חוקיות משלו, שחוזר על עצמו. את הדקלומים אפשר להצמיד לסיטואציות קבועות- למקלחת, לאוכל, להתלבשות, ליציאה לגן.

ישנם ספרים שבהם ישנם רשימת צבעים, חיות, חפצים וכו'. האמת שהם די משעממים להורים… אני אישית מעדיפה ללמד  את מושגי היסוד הללו מתוך המציאות, או בעקיפין מספרים, ולא מספרונים מונוטונים. המציאות תמיד מאתגרת יותר מהמוצג בספרים 'היעודיים'. האדום לא תמיד אדום,  הגדול והקטן לא תמיד ברורים, המושגים מורכבים קצת יותר…

ואם כבר מדברים על שטחיות- וותרו על הספרונים ששמים לתינוקות בעגלה עם ציורים חסרי חן וטעם. למה התינוק צריך אותם? שימו לו רק מה שיפה בעינכם.