תגובת ניסוי וטעייה

תגובת ניסוי וטעייה זוהי דרך טבעית לפתרון בעיות.

האדם (וגם החיות) מנסים מגוון פתרונות לבעיה, לאו דווקא פתרונות הגיוניים, צפויים, אלא בוחרים באופן אינטואיטיבי פתרון כלשהו ומנסים אותו. כשהפתרון לא מצליח- עוברים לפתרון אחר, מנסים אותו וכך עד שמוצאים את הפתרון המועדף. דרך זו מאופיינית ברמה נמוכה של דיוק או העמקה אך יש בה שימוש באינטואיציה והיא מתאימה למצבים של חוסר ודאות.

חסרונות גישת הניסוי וטעייה הם:

העדר חקירה מסודרת

התעלמות מתאוריות

בזבוז משאבים על פתרונות לא טובים.

פ' פוירשטיין התייחס לכך כאל ליקוי, בעיקר בגלל החשש מאי למידה מטעויות ואי הסקת מסקנות.

אך בעולם החקר של ימינו מנסים דווקא לתת מקום רק יותר לחשיבה אינטואיטיבית, לחיפוש פתרונות בגישות שונות ומכיוונים שונים, נותנים משקל רב יותר לדרכי פתרון טבעיות הנחשבות כתואמות את שלב החשיבה בגיל הצעיר, ולכן מעודדים ילדים לפעול בדרך של ניסוי וטעייה מתוך מחשבה שדרך זו תחבב על הילדים את החקר. דווקא בגלל חוסר הודאות שבה, האלמנט של ההימור.

ניסוי וטעייה זה  הימורים?

לא, אבל כמו בהימורים, שבהם החלטות מתקבלות על בסיס חלקי של ידע וההצלחה תלויה בחלקה גם במזל, גם בתגובת ניסוי וטעייה יש קצת מההימור, עם היתרונות והחסרונות של ההימור. זה יכול לעורר מוטיבציה והתלהבות כמו בהימורים…

ואם הזכרנו הימורים…

הימורים מעלים את הפרשת הדופמין והסרטונין באזור העונג במוח, לכן אפשר להתמכר להימורים.

אבל גם בלי להשוות להימורים,  לניסוי וטעייה יש עוד כמה יתרונות:

מתן משקל שווה לדרכים שונות ללא הצמדות להגיון או לדרכים מוכרות,

גישה אינטואיטיבית

ניסיון למצוא פתרונות במקומות הלא צפויים.

ועדיין, יש להשאיר מקום גם לתגובות ניסוי וטעייה. זוהי אסטרטגיה שמתאימה לחלק מאירועי החיים.

אפשר לשדרג ולשכלל את תגובת הניסוי וטעייה, ולהשתמש בהן לחקר, לא רק כתגובה ספונטנית לא מודעת. קצת להכניס בה שיקוף, מסקנות, וזהו.