קצת נוסטלגיה…
דקלומים הם בין סיפור לשיר, מחורזים, עם מקצב, משהו שמהר מאד זוכרים בעל פה.
הם בעצם התחלת הקריאה.
הם מרגילים את הילד למהפך שמתחולל מול עיניו- המבוגר (האחראי ) מתחיל לעשות פרצופים, משנה את הקול, עושה תנועות, משתמש בשפה לא כל כך מוכרת… כן,זה מה שאתם עושים כשאתם מדקלמים. האינטונציה משתנה, מבנה המשפטים משתנה ("עייפה בובה זהבה" לא כך אתם אומרים לו כשאמא עייפה) כל ההישתנות הזאת מעוררת סקרנות ודריכות, וכידוע, למי שכבר עמוק בעסק, הילד רוצה שתחזרו על כל דקלום אין ספור פעמים. ואתה, בגלל שאתה כבר קורא את זה אין ספור פעמים, ו'אסור' לך לשנות מילים (ניסיתם פעם? איך הם מזדעקים!) אתה משנה את דרך ההגשה. אני לא יודעת אם זו המטרה שלהם לכתחילה, אבל הם מחכים לזה בדריכות רבה, עוקבים אחרי השינויים.
מסקנה- תמצאו דקלומים שאתם אוהבים, שכתובים בשפה נחמדה, אתם הולכים לבלות איתם הרבה זמן.
דקלומים זו התחלת הקריאה
ספר שיריה של מרים ילן שטקליס גדוש ברסיסי שירים שכייף לדקלם ומתאימים לסיטואציות רבות בחיי היומיום- מקלחות, אכילה, נקיון, טיול, מריבות, חיות…
"מי יושב בתוך אמבט
עד אין סוף- ועוד מעט?….""אמא אמרה שלום לילדי
שלום מחמדי.
והלכה…"
בספר שירי אצבעות ובשירים מוכרים שהולחנו כמו 'לשפן יש בית', 'עייפה בובה זהבה' ועוד. היום מוציאים לכל שיר ספר בנפרד, אך הספר הגדול הוא אוצר בלום.
ודומה לה ספרה של פניה ברגשטיין:
"בבריכה טובים המים
נכנס אחת ושתיים…""רצתי רצתי ונפלתי
ומכה ביד קיבלתי!…"
וגם שם אפשר למצוא את 'הידוענים'- "בא אלי פרפר נחמד", "האוטו שלנו גדול וירוק"
ובספריו של ע. הילל :
"שתי אווזות
שאלו זו לזו
מה נאכל ומה נשתה?…""יואש היה חלש כמו קש
כחוש תשוש כמו יתוש…"
בדקלומים ובשירים ישנם חרוזים, מבנה משפטים מיוחד, מצלולים מעניינים. זו הכנה מעולה לקריאה!!
