ההתמודדות עם אתגרים, בשונה מהצבת מטרות, מתייחסת למציאות קיימת, ולנכונות להתמודד איתה. בעוד מטרה אינה קיימת לפני שמציבים אותה, האתגר שאיתו רוצים להתמודד- קיים. אפשר להתעלם ממנו, אבל הוא קיים. האדם עומד מול מטלה שנראית קשה, מורכבת, הוא יכול להפנות לה עורף ולוותר עליה, או להתמודד איתה.

הנכונות הזאת להתמודד עם משהו חדש ולא מוכר, אמורה להגיע מתוך נהייה לחדש ולמורכב. מתוך רצון לא מוסבר להתנסות בדברים חדשים, גם אם הם קשים. זו סקרנות.

כדי להשתוקק למשהו חדש יש צורך לאהוב גם את הישן. אולי זה נשמע פרדוקס, כי כביכול מי שאינו מרוצה מהקיים מחפש משהו חדש, אך אם החיפוש אחר החדש הוא בריחה ממה שיש, הוא לא יוביל למימוש הפוטנציאל, ואילו מי שבטוח בסביבתו הקרובה והמוכרת לא יחשוש מהתנסות חדשה, ייגש אליה בעיניים פקוחות ומתוך בסיס יציב.

התמודדות עם אתגרים, כמו השגת מטרות, יושבת גם היא על השאיפה להגשים משאלות. אין כמו התמודדות עם אתגרים לחיזוק התדמית העצמית, לחיזוק תחושת המסוגלות, לאמונה בעצמי.

כאשר אדם מתגייס להתמודדות עם משהו חדש וקשה, הוא מבדל את עצמו, לטובה, מהסביבה.

כמעט בכל התמודדות יש צורך בתמיכה של הסביבה. מישהו שיעודד, שיעריך, שיעזור להתגבר על כשלונות בדרך. שיתוף הזולת במה שעובר עליך, בדרך שמגייסת גם אותו למהלך.

זו אסרטיביות

התיווך להתמודדות עם אתגרים קצת מתעתע.

מה בא קודם? הנהייה לחדש ולמורכב או ההתמודדות עם אתגרים? חשוב להבין שזה הולך ביחד, בעיקר בתיווך. כי את הנוקשות והנחישות שמתקשרת אצל הרבה אנשים לדחיפה להתמודדות עם אתגרים יש לתבל בנהייה אחר החדש. השאיפה לנשום את אוויר הפסגות היא הרבה יותר מרוככת, מרוממת, זו לא רק הבטחה לדם יזע ודמעות. 
להבטיח רק עבודה קשה לא ממש משכנע… ההנאה שבסקרנות, בהתקדמות, בפריצת דרך היא המנוע של הממציאים הגדולים, של החדשנים הגדולים. מה שדחף אותם קדימה זו לא ההבטחה לעבודה קשה. זה הבונוס…