מה הקשר?
כל כך הרבה דברים בחיים שלנו לא הגיוניים!
חיפוש הסבר הגיוני הוא לא תמיד הגיוני.
כל כך הרבה דברים בחיים שלנו הם לא הגיוניים!
מי מתאהב באופן הגיוני? מי מצייר באופן הגיוני? הדברים המעניינים בחיים הם דווקא חסרי הגיון.
הפעולות שאנו עושים הן לא בהכרח הגיוניות.
הרצונות שלנו הם לא בהכרח הגיוניים.
אז למה יש צורך בפונקציה כזאת, של חיפוש הסבר הגיוני?
את ההסבר ההגיוני אנחנו מחפשים לתוצאות.
הפעולות שלנו אינן בהכרח הגיוניות, אך התוצאות של הפעולות- במקום הזה אפשר בדרך כלל למצוא הגיון.
למשל מיים שנשפכים על השולחן. יש בזה הגיון? אולי. אולי לא. אבל אפשר לצפות את התוצאה ההגיונית – שהשולחן רטוב.
אם אני יוצא באיחור מהבית. יש בזה הגיון? אולי. אולי לא. אבל אפשר לצפות את התוצאה ההגיונית- שאאחר.
אל תתבלבלו בין חיפוש ראיות הגיוניות לבין חשיבה היפותטית:
הגיון ורציונליזציה
הבחינו בינהםרציונל=הגיון, רציונליזציה= תירוצים
הגיון בלעז זה רציונל, אבל אל תתבלבלו עם המושג הפסיכולוגי 'רציונליזציה', שהתרגום שלו הוא 'התרצה', ומשמעותו היא מתן הסבר הגיוני כביכול לאכזבה או לקושי רגשי (תירוצים…)
זה להגיד שזה דווקא טוב שלא התקבלתי לעבודה, כי היא לא באמת טובה.
זה להגיד שבכלל לא רציתי את הבחור שדחה אותי.
זה סוג של התמודדות עם אירועים לא נעימים בלי להכחיש אותם, אבל עם הכחשת המציאות הפנימית שלנו.
סוג של מנגנון הגנה, שככל שאתה אינטליגנט יותר התירוצים שאתה מוצא משכנעים יותר… זו רציונליזציה.
זו לא הפונקציה שאנו מדברים עליה, חיפוש הסבר הגיוני לתוצאות.
ניסוח הפונקציה הוא "הצורך בחיפוש ראיות הגיוניות". כי כמו שכולנו יודעים, לא תמיד אפשר למצוא הגיון, אבל אפשר לעודד את הצורך הזה.
מאחורי חיפוש הסבר הגיוני לתוצאות עומדת ראיית עולם מסודרת, ציפייה שיהיו קשרים בין תופעות שונות, אמונה שיש חוקיות בעולם. האמונה הזאת תעודד את הילד לחפש הסברים הגיונים כאשר הוא נתקל בתופעה בלתי מוסברת. חוקי טבע, שגם הם יכולים להפתיע, ניתנים להסבר. ומה עושים כשנתקלים בתופעה בלתי מוסברת השייכת לעולם הנפש?
היציבות הרגשית עוזרת ומאפשרת לאדם לנסות לחפש ראיות הגיוניות. אם יום אחד ההורה מגיב בשמחה ובצחוק כשהילד קופץ על המיטה ולמחרת על אותה הפעולה התגובה תהיה כעס וזעם- זה יכול להחליש אצל הילד את התחושה שיש סיבה והיגיון למהלכים שהוא רואה סביבו.
ומה לגבי קישורים לא הגיוניים בין הדברים? האמונה הדתית, למשל, לא אמורה להיות מבוססת על הגיון בלבד. זה פרוש המילה אמונה, אחרת היו קוראים לה ידיעה.
אבל…'הצלחתי במבחן כי התפללתי'. יש בזה הגיון?
האמונה בד"כ אינה מתנגדת, ולהיפך, אף תומכת, בחיפוש ראיות הגיוניות לאירועים שונים, אך עם זאת, היא לוקחת בחשבון את קיומם והשפעתם של גורמים לא הגיוניים.
אין כמו העם היהודי כדי להמחיש שאין סתירה בין האמונה לבין יכולת חשיבה אנליטית מפולפלת.
מציאת קשרים ויחסים בין דברים היא יסוד בסיסי בחשיבה. אמונה אינה סותרת את הצורך בחיפוש ראיות הגיוניות. להיפך, כאשר הצורך הזה נפגע, האמונה גם היא נפגעת, האדם חש קטן וחסר משמעות וחסר יכולת להשפיע, להבין.
איך מעוררים את הצורך לחיפוש הסבר הגיוני לתוצאות?
מעוררים תשומת לב לסיבות ולראיות.
ולא, שאלות רטוריות זה לא חיפוש הסבר הגיוני…
אפשר לשחק עם חיפוש הסבר הגיוני על סיטואציות יומיומיות:
למה רוני לא הגיעה לגן היום? אולי היא חולה? (אולי) אולי הם עברו דירה? (לא כל כך הגיוני, כי בטח היו עושים לה מסיבת פרידה) אולי היא עלתה לכיתה א'? (לא הגיוני, זה לא הולך ככה). ואם תדעו את התשובה, שתפו את הילד.
למה הצמח נבל? למה האורז נשרף?
