שיתוף הזולת.
ללמוד לשתף, לספר מה עובר עליך, לשתף אחרים בחיים שלך.
התנהגות משתפת היא המאפשרת עבודת צוות, מאפשרת סיעור מוחין. כדי לשתף את הזולת במה שעובר עליו, אדם צריך את היכולת גם להקשיב לאחרים, לנסות להבין אותם, לחוש אמפטיה בעת הצורך, וכמובן צריך לדעת להסביר את עצמו בצורה נינוחה.
אפשר לתווך את זה?
התיווך הראשוני הוא דוגמא אישית. לשתף את הילד. לספר לו מה קורה בסביבה, מה ראינו, מה חווינו.
השלב השני הוא לדובב אותו, להתעניין במה שעובר עליו, מה ראה, מה עשה.
השיתוף הזה יוצר את הבסיס להתנהגות משתפת. תוך כדי נותנים לו קצת כלים כדי להסביר את עצמו בצורה ברורה, עוזרים לו לבחור את המושגים המתאימים
האדם הוא יצור חברתי, הכוח של הקבוצה, אפילו רק שניים, נותן לאדם הרבה מאד. נותן משמעות, נותן גיבוי, מעשיר ומפרה את החשיבה, משפר את הבריאות הגופנית והנפשית. לא טוב היות האדם לבדו, נאמר בספר בראשית. והלבד אינו בא לידי ביטוי רק בבדידות פיזית, אלא בהיעדרות מנטלית של האחר בחיי האדם. כאשר האחר לא נלקח בחשבון, האדם נחשב כאילו הוא חי לבד.
האחר נכנס לחיינו רק כאשר אנו משתפים אותו בחיינו.
רק להקשיב לא מספיק. צריך גם לדעת לדבר.
שיתוף פעולה זוהי התנהגות נרכשת. בספרי חינוך עתיקים של התנועה הקיבוצית מומלצים משחקים כבדים שרק קבוצת ילדים יכולים להזיז, להפעיל, כדי שילמדו לשתף פעולה.
תמונה מתוך הבלוג 'tarbutnikit'
כדי לשתף את האחר צריך לראות אותו, לנסות לחשוב מנקודת המבט שלו, להבין איך הוא רואה את הדברים ולשנות אצלי דברים כדי ליצור שיתוף פעולה או הבנה.
כל הבהרה, הסבר, מיקוד שנותנים לילד על מה מרגישים האחרים, מה הם חושבים, למה הם פועלים כפי שהם פועלים, מאפשרת לו להרחיב את נקודת המבט שלו, להתייחס לנקודות מבט אחרות ולקחת אותן בחשבון. זה הבסיס לשיתוף.
