"הוא לא מסוגל לתכנן צעד אחד קדימה!" אומרים בתסכול על משהו פזיז.

"חוסר בתכנון היה אחד הגורמים המרכזייים למשבר הדיור" אמר שר האוצר, כחלון.

כידוע, התכנון נחשב מהלך אסטרטגי, והוא משמעותי ביותר בהתנהלות האישית של האדם ובהתנהלות של גופים גדולים, חברות, מדינות.

כל ישות שיש בה תבונה- תמצאו בה תכנון. וכל סיטואציה שאנו מזהים שהתהוותה מתוך תכנון- אנו מעריכים (או מבקרים) את התבונה שבה.

מסיבה מוצלחת, ארוחה חגיגית, תרגיל בהתעמלות, בית יפה, עסק מצליח- מאחורי הקלעים מסתתר התכנון.

התכנון הינו תהליך קוגניטיבי, של קביעת סדר פעולות להשגת מטרה. הגדרה כזאת נותנת הרגשה שהתכנון הוא תהליך רציונלי, שפשוט צריך להחליט לעשות אותו. זה אמנם נכון, אבל לתכנון ישנם שורשים עמוקים יותר.
הידעתם שהמוח מתכנן כל פעולה שלנו? אה…כן… ברור… כמו הרבה דברים טובים, כל עוד שהדברים עובדים כשורה, אנחנו לא מודעים להם. גם לתהליך התכנון של המוח אנחנו קוראים 'מיומנות', אך כשזה לא הולך, קוראים לזה דיספרקסיה. זהו קושי בתכנון פעולות שונות.
למשל רצף הדיבור, שהוא תהליך שרובנו חווים אותו כאוטומטי, כרוך בתכנון. כאשר המוח מתקשה לתכנן את רצף הדיבור, הוא אינו שולח את הפקודות המתאימות, והדיבור נפגע (זוהי דיספרקסיה ורבלית).

תכנון תנועתי, גם אותו אנו חווים כאוטומטי, אך מאחורי הקלעים מתבצעת פעילות ענפה. כשאדם עומד להתרומם מישיבה לעמידה, ישנו רצף פעולות שהמוח משדר לגוף, והגוף מבצע. אותו אדם אם יתבקש להתרומם מתנוחה שאינו מורגל בה, או אז הוא ירגיש שהוא צריך לחשוב ולתכנן את הפעולה.
כשהמוח לא מצליח לתכנן את התנועות הרגילות והמוכרות, זו דיספרקסיה מוטורית, שקוראים לה גם הפרעה בקואורדינציה.

ישנו מקום פיזי במוח ששם מתרחשת פעילות המנחה התנהגות לעבר מטרה (בשפתינו- תכנון) המעבירה חיזוקים לכך ודופמין שמעורב בתהליך… (הדופמין הזה! הוא מעורב בכל כך הרבה תהליכים! הוא נמצא בכמעט מיליון תאי עצב במוח!)  כלומר יישנם הבדלים ביכולות תכנון בין אנשים שונים, בעקבות מבנה מוחי שונה.

מכיוון שתכנון הוא מהלך קוגניטיבי, כמו כל תהליך מחשבתי הוא מורכב וכרוך בגורמים רבים, מה שמבהיר כי מיומנות התכנון אינה מובנת מאיליה ושונה מאדם לאדם.

אולי לכן הפונקציה הזאת לא מתמקדת ביכולת התכנון עצמה, ששונה מאדם לאדם, אלא מוגדרת כ 'התנהגות מתכננת'.  לא משנה מהי נקודת הפתיחה, את ההתנהגות המתכננת אפשר לפתח, לעודד, לקדם.

איך?

נתחיל בהבנה מהו תכנון. הגדרה מילונית של תכנון מדברת על קביעת סדרי פעולות להשגת מטרה. אם נפרק את זה לגורמים, זה מה שנקבל:

צריך להגדיר מה המטרה

צריך להבין רצף, אחרת קשה לקבוע סדר פעולות

כדי להבין רצף צריך התמצאות בזמן ובמרחב

צריך חשיבה היפותטית, כדי לדמיין את העתיד

צריך להיות מודע למשאבים וליכולות שלך

צריך לבחון כמה אפשרויות וכמה אסטרטגיות כדי להחליט מי המתאימה

כדי לבחון כמה אפשרויות, צריך שדה שכלי רחב.

לא פשוט כל כך…  אבל התנהגות מתכננת זה קצת יותר פשוט, כי זו גישה, ואפשר להתאים אותה לכל רמה. כאשר מתמודדים עם פתרון בעיה כלשהי, לחלק את התהליך לחלקים, בהתאם לרמת המתכנן.  למשל-  החדר הפוך. איך נסדר אותו? הנה לפניכם קרקע פורייה לתכנון. כל החלטה שתתקבל בנושא היא תכנון.

אפשר לתכנן מתי הזמן לסידור

אפשר לתכנן  מי ישתתף בסידור

אפשר לתכנן במה כדאי להתחיל- בצעצועים, בבגדים, בדברים הקטנים, בדברים הגדולים

אפשר לתכנן לסדר רק אזור אחד בחדר.

האם כדאי להיצמד לתכנון או להיות גמיש ולשנות תכניות לפי הצורך? גם וגם. כדאי לתת לילד חוויה של עבודה בהתאם לתכנון, לפתח תחושת סיפוק מהשלמת המשימה כפי התכנון, אך גם  כדאי גם ללמד אותו שלמפעמים מחליפים אסטרטגיה במהלך העבודה (אמנם תכננו קודם לסדר את הבגדים, אבל אני דורכת כל הזמן על הצעצועים, אז אולי נחליף את הסדר?), ולפעמים משנים מטרות תוך כדי (ארון הבגדים התפרק,  אז נשים את הבגדים בסלסלה ומחר, אחרי שנתקן, נמשיך./ דודה טובה באה לביקור, אז נדחה את הסידור.)

הכנת אוכל זה כר נרחב לתכנון. מה נכין? איזה חומרים יש לנו? איפה משיגים מה שחסר? כמה זמן יש לנו? מה סדר ההכנה?

התנהגות מתכננת זה לעצור רגע לפני הביצוע ולדמיין את השלבים.

בציור כשהמורה אומר לצייר קודם את הרקע ורק אח"כ את תוכן הציור- זו הוראה.
כשהמורה מחלק את הציור לרקע ולתוכן, ומתלבט עם התלמיד במה כדאי להתחיל- זה תכנון.

האם התכנון פוגע בספונטניות? כן ולא…

למה לא? כי התכנון דווקא מאפשר ספונטניות. כאשר היום מתוכנן, נשאר זמן ומקום לאירועים ספונטניים. כאשר אני מטפל בכל גורמי הבעיה בצורה מתוכננת, זה מאפשר לי מרווח לרעיונות ספונטניים, כאשר אני לא עסוק בכיבוי שרפות ומדלג אחורה וקדימה בשלבים שונים.

למה כן? כי עצם התכנון מכוון לא לפעול בספונטניות. התכנון הוא תהליך קוגניטיבי, והוא עלול להרחיק את האדם מהחלקים הלא קוגניטיביים שלו, האינטואיטיביים, היצירתיים, הרגשיים. שימו לב שאתם מאפשרים גם מרחבים לא מתוכננים לנשום בהם. כל אחד זקוק לחוות מידי פעם חוויות לא מתוכננות, לחוש ציפייה לא מוגדרת, להיות מופתע, לא להיות כבול לתכנון.

תיווך יתר להתנהגות מתכננת יכול 'לכבות' את האינטואיציה והספונטניות או לגרום לתהליך הפוך, של מרד בכל נושא התכנון. אבל היאחזות בתכנון בכל תחום ובכל מצב, ותחושת חרדה שמתפתחת בסיטואציה לא מתוכננת- מצב כזה אינו קשור לקיומה או חסרונה של התנהגות מתכננת , זה נמצא בתחום של הפרעות הנפש ודורש טיפול מתאים.