הספר המוצלח הזה נדחק קצת לשוליים בגלל הPC, פוליטיקלי קורקט. בספר מופיעה המילה התנכי"ת כושי, ועוד בתפקיד הרע. אפילו שהוא התחיל בלונדיני. אף אחד לא רוצה להחשד או להחשב לא תקין ולהזכיר את המילה 'הזאת'.
אז אם צלחתם את המחסום הזה, זהו ספר שתענוג להקריא!
הוא מבוסס על ספרו של רודיארד קיפלינג, כיצד קיבל הנמר את חברבורותיו.
ילדים מאד אוהבים את הסיפור, אולי דווקא בגלל שהעלילה לא מתייפיפת. הרעים נשארים רעים, ואם הם משתנים, זה רק כדי להצליח יותר בדרכם הרעה. משום מה, זה מתקבל בשמחה אצל הילדים.
העלילה חזקה, השפה העשירה של קיפלינג נשמרת היטב, החרוזים עשירים ומשעשעים, זה ספר מצויין להעשרת אוצר המילים, להכרת מבנים פחות מוכרים של השפה.
דוגמאות לשפה המשובחת:
"יוֹם אֶחָד הִתְאַסְּפוּ כָּל חַיּוֹת הַמִּדְבָּר
לִישִׁיבָה שֶקָּרְאוּ לָהּ 'מַכְרַעַת'
נִפְנְפוּ וְצָווְחוּ וְאָמְרוּ כָּל דַּקָּה
'לֹא נַסְכִּים! לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת!"
"שְׁאָר חַיּוֹת הַסִיפּוּר–רַכּוֹת עֲנוּגוֹת
לֹא נָגְעוּ אַף בִּזְבוּב אוֹ עַכְבָּר
אָכְלוּ צִמְחוֹנִי, שָׁתוּ מֵי נָהָר
וְקִינְחוּ בְּקוֹצִית הַמִּדְבָּר"
"לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת
בַּמִישׁוֹרִים הָרְחָבִים שֶׁל הַמִּדְבָּר
נוֹלְדוּ רַבּוּ וּמֵתוּ
שֶׁפַע שֶׁל חַיּוֹת הַבָּר"
הסיפור נושא את עצמו, לא צריך 'לתרגם', לא צריך לשנות, פשוט לקרוא אותו כמו שהוא. דווקא בגלל שהוא גבוה. בגלל המשקל והחריזה הילדים לומדים מהר מאד לדקלם קטעים נרחבים בסיפור, ובאופן משעשע משתמשים במלל במקומות נוספים.
לקרוא אותו, להסתכל על התמונות.
בתחילת הסיפור החיות מופיעות במראה שונה, בצבעי קרם. שאלו את הילד איך החיות נראות באמת. זה דורש שליפה של ידע קיים, מתרגל זיכרון לטווח ארוך, מעודד תשומת לב לפרטים ושחזור של מידע.
אז מה עושים עם הסיפור?
למידה מתווכת בהקראת הסיפור
