שילוב שובה לב של צילומים ריאלים המשקפים דמויות דמיוניות בסיפור.
הצילומים מרתקים בשחור לבן, על רקע הכרמל , נותנים תחושה של פשטות, מלווים גורת כלבים במסע עם עדרי כבשים, עם אנשים אמיתיים וחיות אמיתיות. .
פנדה יוצאת למרעה הוא סיפור מסע עם ניחוח של ההתיישבות החקלאית.
הטקסט, בשונה מהצילומים, דמיוני. הוא מספר על גורה קטנה שרוצה להיות גדולה, או להיות כמו הגדולים, ולכן יוצאת למרחבים, ללא רשות. במסעה היא פוגשת דמויות מוכרות- כלב השמירה, הסבא, נעמי הקטנה, תרנגול, ובסוף חוזרת לחיק אימה.
הסיפור מזכיר לכם את "איה פלוטו?" יש בזה משהו… אבל הצילומים הראליים ב'פנדה יוצאת למרעה' יוצרים אווירה אחרת.
עוד לפני שקוראים את הסיפור, כדאי לשאול את הילדים על הסיטואציה האמיתית, המצולמת- לא רבים מכירים את סצנת רעיית צאן כשהיא מוצגת באופן ראלי. גם ילדים שיודעים לזהות כבשה מצויירת משוטטת במרעה, לא בהכרח מקשרים זאת לעדר המצולם.
למה מוציאים את הכבשים למרעה? מה תפקיד הכלבים? איפה הם חיים? ישנים? מדוע גוזזים את הכבשים? תתפלאו כמה זה לא מוכר לילדים… אם תמצאו משהו בבית שעשוי מצמר זה עוד יותר יפתיע אותם…
חיים אקולוגיים משותפים לאדם ולבעלי החיים הוא נושא פופולרי בבתי הספר ובגנים. הילדים לומדים איך לא להפריע לבעלי החיים, לא לפגוע בסביבתם הטבעית. סיכוי סביר שהילדים יקראו או ישמעו סיפור על הצלת חתול שנתקע על עץ.
לעומת זאת על האינטראקציה עם החיות המבוייתות, כמו הכבשים, עיזים, פרות וכו', ישנה התייחסות מצומצמת. אולי כדי להימנע מהדילמה האתית שבגידולם.
גידול חיות לצרכי מאכל? בהקשר של מחאה, כמו בספר 'ברווזים' או הסרט 'מרד התרנגולים'.
גידול חיות לצרכי נסיונות? לשמוש בעור שלהם? לתחרויות? אמממ… נזכרתם ב'מאה ואחד כלבים'? כן, אבל אלו הרעים שמשתמשים בחיות לצורך זה.
בראייה רחבה יותר- לא תמצאו בספרות הילדים כיום לגיטמציה למצב שבו החלשים מביאים תועלת לחזקים. זה מצטייר כניצול.
ילדים שעוזרים לנקות? רק אם זה עזרה לחולה או עזרה לזקן או עזרה למסכן.
ילדים שעורכים קניות? רק אם זה לעצמם או שההורים חולים או עם בעיה.
ילדים שעובדים? לא עלינו… איפה ניסים ונפלאות של לאה גולדברג…
ואם מדברים על עבודה…
מה תרצה להיות כשתגדל?
ב'פנדה יוצאת למרעה' ישנה סיטואציה לא כל כך מקובלת בחינוך היום:
הכלבה פנדה שואפת להשתלב במקום העבודה של ההורים שלה… היא שואפת לגדול ולהיות כלבת רועים כמו הוריה, כמו קרוביה. אם היא לא היתה גורת כלבים, זה לא היה עובר…
ילד (כיום) לא אמור לעזור להוריו בעבודה, לא אמור להמשיך את המקצוע של הוריו. כביכול.
כביכול, כי במקצועות 'נחשבים' כמו פוליטיקה, משחק, מערכת המשפט, עולם המדע זה דווקא נפוץ.
את הילד ששואף להמשיך את דרכם של הוריו – את זה תמצאו בספרים הישנים.
היחס השונה לחיות ולהליכה בעקבות המסורת המשפחתית במרעה יוצרת ב'פנדה יוצאת למרעה' סיטואציה לא ממש מוכרת לעולמם של הילדים היום. כשמספרים את הסיפור לילד, ההרגשה היא שחושפים אותו לעולם לא מוכר, רחוק, סיפור על תרבויות אחרות. לילדים זה מוזר שמשתמשים בחיות ולא רק דואגים לרווחתם.
על סוסים הם יודעים שהם משמשים לרכיבה, אך תפקידים שונים לכלבים- מפתיע אותם!
נסו לשאול אותם איך (עזבו 'איך', התחילו ב'האם'…) האדם משתמש בחיות. כלבי רעייה, כלבי שמירה, כלבי צייד, כלבי נחייה לעוורים…
זכירה
שחזור הפרטים הוא משימה לא מאיימת, קל לבצע אותה, כי אפשר פשוט לדפדף בספר ולחפש. זה מעודד את הזכירה לטווח קצר וארוך.
באיזה כינויים קראה אמא של פנדה לפנדה?
כמה דמויות פנדה פגשה במסע שלה? מי לא ענה לה בכלל?
התמצאות בזמן.
איזו עונה של השנה זו? לפי מה? (עננים, הלבוש של הרועה, הצמחיה)
איזו שעה של היום? איפה השמש? (לפי הצל)
ומה עוד?
שאלות כמו:
אם פנדה היתה מסתובבת אצלנו, למי היא עוד היתה פונה?
מה היו עונים לה?
מה אתה היית עונה?
אלו שאלות שמעודדות העלאת השערות ומרחיבות את נקודת המבט. כשאפשר לראות את הדברים מנקודת המבט של הזולת, זה מאפשר התייחסות גמישה ורחבה יותר למציאות.
מה עושים עם הספר?
למידה מתווכת תוך כדי הקראה
