שד שדון עשה את זה/הלן קופר

כמובן ששד שדון עשה את זה, ולא הילדה…

מה פתאם שילדה טובה תעשה כל כך הרבה בלגן?

סיפור כל כך מוכר על אח קטן שנולד…

למשפחה נולד תינוק חדש, שירי, האחות הגדולה מקבלת מתנה דובון  שד-שדון. והדובון הזה עושה צרות. שונא את התינוק, מרטיב את המיטה, מעיר את התינוק, עושה בלגן בבית.

כשההורים כועסים עליה, היא מאשימה את הדובון.

לפעמים היא דווקא מתנהגת טוב, אך שד-שדון לא אוהב את זה ומפריע.

הסוף כמובן טוב. אחרי כמה מחאות מתעורר בה לרגע רגש רחמים לתינוק, זה עובר לה, עוד מעידה אחת והסוף הטוב מגיע.

הציורים מרתקים, ההורים נראים אמיתיים, עייפים, מותשים. כמו הורים לשני ילדים קטנים. גם הילדה נראית בציורים קצת חסרת אונים, קצת עצובה.

הציורים מוסיפים מידע שלא נכתב, למשל כשכתוב שלשד-שדון היתה תאונה קטנה, לא מפרטים, אך בציור רואים שהוא דורך על תחליב הרחצה ומתיז אותו על אבא. כשכתוב שהתינוק התעורר, בתמונה רואים את הילדה והשדון מתופפים בתוף ומרעישים.

בסיפור יש הרבה סיטואציות של פער בין מה שנאמר לבין המציאות, כפי שהיא מצויירת. אל תנטרלו את הפער. הוא טוב. הוא משאיר מקום לרגשות, לתחושות, מאפשר לתהליכים להתרחש מתחת לפני השטח.