אנחנו בשלב הקלט. המידע נקלט, אך הרזולוציה נמוכה.
הכל מתערבב ביחד, ללא הבחנה בפרטים. הכל נכנס, ללא הבחנה בין החשוב ללא חשוב.
כבר בשלב הקלט האדם אמור לסנן את הפרטים החשובים, ולא לספוג את הכל פנימה. ספיגה של כל הנתונים ללא מדרג כלשהו יוצרת עומס על המערכת ומקשה לטפל בנתונים. אנשים עם קשיי קשב וריכוז יכולים להעיד על כך. הם רואים הכל, שומעים הכל, וללא מיקוד, הכל חודר למערכת באותה רמת חשיבות.
עם זאת, לעיתים ישנו יתרון לתפיסה מעורפלת, הגורפת את כל הנתונים פנימה, ללא סינון. הסינון הראשוני, המתבקש, יכול להטעות אותנו ולגרום לנו להתעלם מנתונים שנדמים לנו כלא חשובים, אך מסתברים כמשמעותיים.
ישנן סיטואציות שבהן דווקא מתאים לא לסנן.
למשל קורא סטנדרטי לא יבחין, ואם יבחין לא יוטרד מכך, שישנו רווח כפול בין שתי מילים.
לעומת זאת מגיה ספרים כדאי מאד שיבחין בכך וכדאי שהרווח יפריע לו. אם אותו מגיה כשיגיע הביתה יוטרד גם מהמיקום הלא מדוייק של נעלי הבית שלו- זו כבר בעיה…
אם כך, גם הפונקציה הזאת, כמו חברותיה, תלוייה במינון ובהקשר. המצב האידיאלי הוא היכולת 'לכוון את הכפתור' בהתאם לצורך.
התפיסה הברורה של המידע על כל פרטיו היא הרצויה, אבל לפעמים כדאי קצת לערפל, לטשטש.
'לעגל פינות' קוראים לזה. מה שנדרש מעורך דין לא נדרש ממך כשאתה מתארח אצל הדודה שלך.
